דווקא במקום הכי נמוך בעולם – משפחת מלמן מצאה קהילה

עד לפני כמה שנים, שגיא וליאלי מלמן גרו בקיבוץ מעגן מיכאל. בשלב מסוים הם חיפשו דרך חיים אחרת, החליטו להחליף את ריח הים של הקיבוץ בניחוח המדברי, ויחד עם ילדיהם עברו אל מושב נאות הכיכר.

"בהתחלה, כולם חשבו שהשתגענו" מספר שגיא. "אבל היה לנו חלום – למצוא פיסת גן עדן שקטה, קרובה לטבע, ולמצוא בית בלי לרדוף אחרי המשכנתא. פתאום גילינו שאפשר לחיות אחרת. לקנות בית על חצי דונם עם נוף מדהים להרים בלי לשלם משכנתא לכל החיים!".

השינוי לא היה קל עבורם. ההסתגלות אל החום המדברי, המרחק מהערים הגדולות ואפילו הזבובים הפכו לאתגרים יום-יומיים. "הופתענו מכמות הזבובים כשהגענו," הוא מודה. "אבל היום זה כבר בסדר. חוץ מזה, תמיד צחקתי שזה מרחיק את האנשים – אז זה בעצם בונוס!".

אבל לצד הקשיים, הם גילו את הקסם האמיתי של המקום – הקהילה. "מהר מאוד מצאנו את עצמנו מוקפים בחברים," אומר שגיא. "פה, אתה לא רק גר ליד אנשים, אתה חי איתם. זה מתחיל מישיבה על הספה של השכן ונמשך למסיבות קהילתיות ופעילויות לכל המשפחה."

שגיא מדגים את רמת האמון בקהילה ומשתף: "כשהבן שלי היה בן 4-5, חזרנו הביתה והוא לא הצליח להיכנס. הסתבר שהילד פשוט לא הכיר את המושג 'דלת נעולה' – כי במושב שלנו, מי בכלל זוכר איפה המפתחות?".

"ברור שלא כולם פה חברים הכי טובים," מסכם שגיא, "אבל אם אני גר במקום שבו אני לא צריך לפחד מהשכנים, ואני יכול לסמוך עליהם כמו שהם יכולים לסמוך עליי, מבחינתי, זה גן עדן עם בונוס של נוף מדברי."