רק בריאות: מעצבים את עתיד הרפואה במרכזים החדשים
מערכת הבריאות בישראל נחשבת לאחת המובילות בעולם, עם דירוג מרשים במקום העשירי במדד הבריאות העולמי של בלומברג. למרות זאת, קיימים פערים משמעותיים בין המרכז לבין אזורי הנגב והגליל, המציבים אתגרים מורכבים בפני מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות.
אחד האתגרים המרכזיים הוא הפער בנגישות לשירותי בריאות בין המרכז לפריפריה. תושבי הנגב והגליל מתמודדים עם מחסור במרפאות, זמני המתנה ארוכים לבדיקות, מספר מצומצם של מיטות אשפוז ומחסור בצוותי רפואה. פער זה משתקף גם בתוחלת החיים, כאשר במרכז הארץ היא עומדת על 83.2 שנים, לעומת 80.9 שנים בנגב ובגליל.
מעבר לפערים הגיאוגרפיים, מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם אתגרים נוספים. ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נמוכה יחסית למדינות ה-OECD, ועומדת על 7.4% מהתוצר לעומת ממוצע של 9.2% במדינות אלו. כתוצאה מכך, ישנה מגמה מדאיגה של מעבר לשירותי רפואה פרטית, כאשר ישראל מדורגת במקום השני בשימוש ברפואה פרטית מבין מדינות ה-OECD.
אחד הנושאים המטרידים במיוחד הוא המחסור בכוח אדם במקצועות הבריאות. בעוד שבמדינות ה-OECD יש בממוצע 8.8 אחים ואחיות לכל 1,000 נפש, בישראל המספר עומד על 6.5 בלבד. מחסור זה מורגש במיוחד באזורי הפריפריה, שם קשה יותר לגייס ולשמר אנשי צוות רפואי.
לנוכח אתגרים אלו, תנועת אור מקדמת תוכנית אסטרטגית מקיפה בשם "תוכנית ה-100: ישראל 2048 – עתיד משותף". תוכנית זו שמה לה למטרה ליצור שלושה מרכזי חיים עצמאיים ומשגשגים בישראל, תוך התמקדות בפיתוח הנגב והגליל כמנועי צמיחה לאומיים.
בתחום הבריאות, התוכנית מציעה מספר פתרונות חדשניים. ראשית, היא מתמקדת בתכנון אסטרטגי המבוסס על תפיסת מרחבים תפקודיים, תוך חיזוק מערכת הבריאות בנגב ובגליל. שנית, היא מכירה בצורך להיערך לשינויים דמוגרפיים ומקדמת פיתוח טכנולוגי לשיפור השירותים הרפואיים. בנוסף, התוכנית שמה דגש על מניעה וחינוך לבריאות כאמצעי לשיפור איכות החיים של התושבים.
אחד הצעדים המשמעותיים הוא הגדלת מספר מיטות האשפוז באזורי הפריפריה. התוכנית כוללת האצת הקמת והרחבת בתי חולים בבאר שבע, קריית אתא, נתיבות ודימונה. מהלך זה צפוי לשפר משמעותית את הנגישות לשירותי בריאות איכותיים עבור תושבי הנגב והגליל.
במקביל, מושם דגש רב על הכשרת כוח אדם רפואי מקומי. התוכנית מציעה פיתוח תוכניות ייעודיות והקצאת תקציבים ותמריצים להכשרת אנשי מקצוע בתחום הרפואה. זאת, תוך שיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים, צה"ל ומשרדי ממשלה. ישנה גם התייחסות מיוחדת לשילוב אוכלוסיות מוחלשות, כמו חרדים, בדואים ועולים חדשים, במקצועות הרפואה.
חדשנות נוספת בתוכנית היא הטמעת מודל האשפוז הביתי במערכת הבריאות בנגב ובגליל. מהלך זה נועד להפחית את העומס על בתי החולים ולשפר את איכות הטיפול עבור מטופלים רבים.
החזון של התוכנית הוא שאפתני: להפוך את הנגב והגליל למרכזים עם מערכת בריאות צומחת ואיכותית, המסוגלת להתמודד עם האתגרים העכשוויים והעתידיים. זאת, תוך התחשבות בשינויים הטכנולוגיים, הדמוגרפיים והסביבתיים המשפיעים על מערכת הבריאות.
לסיכום, אף על פי שהאתגרים העומדים בפני מערכת הבריאות בנגב ובגליל הם משמעותיים, התוכנית האסטרטגית מציעה פתרונות מקיפים ויצירתיים. באמצעות השקעה בתשתיות, הכשרת כוח אדם מקומי, ואימוץ גישות חדשניות לאספקת שירותי בריאות, ישראל מתכוונת לא רק לצמצם את הפערים הקיימים, אלא גם להפוך את הנגב והגליל למוקדי משיכה עבור אנשי מקצוע בתחום הרפואה ולמרכזי מצוינות רפואית. זוהי השקעה לא רק בבריאות התושבים, אלא גם בעתידה הכלכלי והחברתי של ישראל כולה.
